כמות הפסולת העירונית והמסחרית המיוצרת בישראל עומדת על כ- 5 מיליון טונות בשנה ובעלת קצב גידול שנתי של כ- 3%-5% הנובע מגידול הן בהיקף האוכלוסייה והן בכמות הפסולת המיוצרת לנפש כתוצאה מעליה ברמת החיים. מרבית הפסולת המוצקה מועברת לאתרי הטמנה לאחר טיפול ואילו פחות מ-20% בלבד מועברת למחזור.
מזה שנים רבות ברור כי הטמנה אינה מהווה חלופה סביבתית ראויה לטיפול בפסולת. להטמנת פסולת השלכות סביבתיות רחבות היקף לרבות זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, זיהום קרקע ומי תהום ותפיסת שטחי קרקע המהווים משאב במחסור. בנוסף, להטמנה ישנן השלכות על בריאות הציבור והשלכות כלכליות רחבות היקף.
במדינות מערב אירופה השימוש בהטמנה הולך וקטן ועומד על אחוזים בודדים בלבד.
מתוך תפיסה סביבתית זו, מכוון המשרד להגנת הסביבה ליצירת שוק פסולת המתבסס על טכנולוגיות של מיחזור פסולת שהופרדה במקור, מתקנים לטיפול בפסולת ע"י עיכול אנאירובי ומתקני השבה.
ועדת המכרזים הבין-משרדית, בראשות סגנית בכירה לחשב הכללי, מורכבת מנציגי משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, החברה הממשלתית ענבל, וגורמים נוספים רלוונטיים המלווים את הוועדה. ריכוז ועדת המכרזים נעשה על ידי אגף הפרויקטים בשיתוף המגזר הפרטי בחברה הממשלתית ענבל.
הוועדה מפרסמת מכרזים להקמת פרויקטי טיפול בפסולת בשיטת BOT, במסגרתם הזכיינים אשר נבחרים מתכננים, משיגים מימון, מקימים ויפעילו מתקנים לטיפול בפסולת עירונית לתקופת הסכם ארוכה (כ-25 שנים), בין היתר בשיטות הבאות:
עיכול אנאירובי - טכנולוגיה בה הפסולת הפריקה ביולוגית מוכנסת למעכל בו מיקרואורגניזמים החיים ופעילים בסביבה נטולת חמצן, מפרקים וצורכים את רב התרכובות האורגניות הזמינות. בתהליך עיכול זה נאסף גז מתאן המופק מהפסולת, ומשמש להפקת חשמל "ירוק". לאחר סיום התהליך עוברת הבוצה, שהינה תוצר של התהליך, לשלב משלים.
השבה - השבת אנרגיה מפסולת (WtE – Waste to Energy) מתבצעת באמצעות טיפול תרמי, לרוב בשריפה, בשאריות הפסולת מהפרדה ומיון שאינן ניתנות למחזור. בדומה לתחנות כח, האנרגיה הקיימת בפסולת מומרת בשריפה לקיטור, והחשמל מיוצר תוך שימוש בטורבינה-גנרטור. אויר הפליטה במתקן השבה מטופל באופן אינטנסיבי עד רמות מחמירות ביותר של התקינה האירופאית הסביבתית לפליטות משריפת פסולת.